בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים–

רע"פ 3237/99 אהובה לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4), 140

(פורסם בנבו 17.08.1999)

ההלכה: בית המשפט יעדיף את הפרשנות המצמצמת של תקנה 169 לתקנות התעבורה שמקלה עם הנאשמת, ויאפשר לנהג ו/או לעובר דרך בכביש לנהוג או לחצות כאשר אוזנייה צמודה לאוזן אחת, ויפרש את התקנה ככזו שאוסרת עליהם להצמיד אוזניות המשמיעות צלילים לשתי האוזניים.

עובדות המקרה

"בית-המשפט לתעבורה הרשיע את המבקשת בעבירה לפי תקנה 169 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – התקנות), בשל כך שנהגה ברכב כשלאחת מאוזניה צמודה אוזנייה המחוברת למכשיר טלפון סלולרי. המבקשת ערערה כנגד ההרשעה וערעורה נדחה, ומכאן הבקשה. הדיון נסב על השאלה אם תקנה 169 לתקנות, הקובעת כי "לא ינהג אדם רכב ולא ילך עובר דרך בכביש כל אוזניו צמודות אוזניות…", אוסרת גם הצמדת אוזנייה אחת לאוזן אחת."

אם כך אין מחלוקת עובדתית בתיק שכן ברור כי הנאשמת נהגה עם אוזנייה באוזן אחת. כמו כן אין מחלוקת כי תקנה 169 לתקנות אוסרת על נהג ברכב או הולך רגל שעובר בכביש להצמיד לאוזניו אוזניות המשמיעות צלילים.

וזו לשונה של תקנה 169 לתקנות:

"לא ינהג אדם רכב ולא ילך עובר דרך בכביש כשלאוזניו צמודות אוזניות המחוברות למכשיר להשמעת צלילים או קולות, למעט אוזניות המחוברות למכשיר שמיעה רפואי".

המחלוקת בעניינו היא פרשנות החוק, שכן המאשימה טוענת כי ע"פ הפרשנות האיסור המופיע בתקנות חל גם על השמעת צלילים דרך אוזנייה אחת, שכן ס' הפרשנות בתקנות קובע כי לשון רבים כוללת גם יחיד ולהפך, בעוד הנאשמת טוענת כי אוזנייה אחת מותרת ורק אם מדובר בשתיים אז האיסור יחול, שכן בחוק כתוב מפורשות אוזניות ואוזניים בלשון רבים.

"תכליתו של האיסור שקובעת תקנה 169 הנ"ל היא למנוע מצב שבו "מתנתק" הנוהג ברכב מסביבתו על-ידי הצמדת אוזניות לשתי אוזניו, וזאת להבדיל מ"כרסום" גרידא ברמת הקשב של הנהג וביכולת לקלוט "קולות" המושמעים בסביבתו הקרובה.

בית המשפט בוחן את תכלית החוק ומסכים ככלל ששני הפירושים של הצדדים הינם סבירים אך לבסוף בוחר בפרשנותה המצמצמת והמקלה של הנאשמת.

 "שתי העמדות שהוצגו בפנינו באשר להיקף האיסור הקבוע בתקנה 169 הנ"ל הינן אפוא סבירות: לשתיהן אחיזה בלשון התקנה ושתיהן תורמות להגשמת תכליתה."

 "במצב דברים זה, מן הדין להעדיף את הפירוש המקל עם הנאשם, ובמקרה דנא, יהיה זה הפירוש המצמצם את האיסור להצמדת שתי אוזניות לשתי האוזניים. אם מבקש המחוקק לאסור גם על שימוש באוזנייה אחת, עליו ליתן לכך ביטוי ברור בלשון התקנה, וזו – כתקנה הקובעת אחריות קפידה – חייבת להיות בהירה וחד-משמעית."

תוצאה: הנאשמת זוכתה בהאשמה.

חן דרהם, עו"ד

טשורני ושות'- חברת עורכי דין תעבורה