פרק שביעי: עבירות ועונשין
62. העובר אחת העבירות האלה, דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט – קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:
(1) מפיר הוראה מהוראות פקודה זו;
(2) נוהג רכב בדרך קלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה;
(3) הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי; לענין זה, "שיכור" ו"ממונה על הרכב" – כהגדרתם בסעיף 64ב;
(4) בהיותו נוהג רכב שדרך נהיגתו גרמה לעבירה הוא מסרב להגיד שמו או מענו או מגיד שם או מען כוזבים;
(5) בהיותו בעל רכב או מחזיק רכב או מי שהרכב בשליטתו, אינו מוסר מיד, לפי דרישתו של שוטר, ידיעה שבידו למסרה והיא עשויה להביא לזיהויו ולתפיסתו של נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה או שבדרך שימושו ברכב היה משום עבירה, אלא שאם נדרש למסור את הידיעה בכתב – עליו למסרה תוך 15 יום מיום הדרישה;
(6) בהיותו נוהג רכב מנועי או ציבורי אינו מציג את רשיונו כשהוא נדרש לכך על ידי שוטר;
(7) בהיותו נוהג רכב אינו עוצר בשעה שבגלל מציאות רכבו בדרך אירעה תאונה לבהמה או לרכב שאדם ממונה עליהם, ואינו מגלה, כשנדרש לכך, שמו ומענו שלו ושמו ומענו של בעל הרכב ואת תו הרישום או המספר של הרכב;
(8) מפיר הוראת תמרור שבדרך או אות הניתן על ידי שוטר במדים;
(9) מזייף כל סימן המשמש לזיהוי רכב או כל רשיון שניתן לפי פקודה זו, או שבמרמה הוא משנה אותם או משתמש בהם או משאילם לאחר או מניח לאחר להשתמש בהם;
(10) משנה שלא כדין רישום של טכוגרף;
(11) משבש את פעולתו התקינה של מיתקן מגביל מהירות שהותקן ברכב לפי הוראות סעיף 65א.
62א. נקבעה בפקודה זו לגבי העבירה שעליה הורשע הנאשם מאסר לתקופת מינימום, ובית המשפט החליט שלא להטיל מאסר בפועל, יפרש בפסק הדין את הנימוקים להחלטתו זאת.
62ב. בית משפט שהרשיע אדם בעבירת תעבורה, או שמצא שהוא ביצע עבירה כאמור ולא הרשיעו, רשאי לחייבו בצו שירות לבצע שירות לציבור, שיהיה, ככל האפשר, בבית חולים שבו מאושפזים פצועי תאונות דרכים; לענין זה, "שירות לציבור" ו"צו שירות" – כמשמעותם בסימן ד1 לפרק ו' לחוק העונשין, תשל"ז–1977.
63. העובר עבירה לפי פסקאות (2), (3), (4) או (7) לסעיף 62 או לפי סעיף 10 – למעט נהיגת רכב על ידי אדם שרשיון הנהיגה שלו פקע – או עבירה על תקנה מהתקנות המפורטות בתוספת הראשונה או השניה ובשתי השנים שקדמו לאותה עבירה כבר הורשע על אחת העבירות המפורטות בסעיף זה, דינו – מאסר שלוש שנים אך לא פחות מחודש ימים, או מאסר כאמור וקנס מאה אלף לירות; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שנסיבות העבירה מחייבות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום מטעמים שיפרש בפסק הדין.
64. העובר עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, דינו – מאסר שלוש שנים ולא פחות משישה חודשים; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום כאמור מטעמים שיפרש בפסק הדין.
64. א. (א) נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ב) נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים.
(ג) נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה או שבה נהרג אדם, ולא עצר או לא הזעיק עזרה כאמור בסעיף קטן (ב), דינו – מאסר 14 שנים.
(ד) החליט בית המשפט להטיל על אדם עונש מאסר לפי סעיף קטן (ב) או (ג), לא ייתן עליו צו מבחן, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולא יטיל עליו מאסר על-תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף.
(ה) בסעיף זה, "הזעיק עזרה" – הושיט עזרה מתאימה בהתאם לנסיבות המקרה ולמקום התאונה, ובכלל זה, בהתאם לנסיבות המקרה, הזעיק את גופי ההצלה המקצועיים הנחוצים למקום התאונה, המתין ליד הנפגע עד להגעתם, דאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע ככל יכולתו והגיש לנפגע עזרה ראשונה אם ביכולתו להגישה על פי הכשרתו.
64א1. נוסע ברכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם חייב להתקשר לגופי ההצלה הנחוצים ולהזעיקם למקום התאונה, בהקדם האפשרי בנסיבות העניין, אלא אם כן נוהג הרכב עצר והזעיק עזרה, בנסיבות כאמור בסעיף 64א(ב) או (ג); העובר על הוראה זו, דינו – מחצית העונש הקבוע בסעיף 64א(ב) או (ג), לפי העניין; הוראות סעיף זה לא יחולו על קטין שטרם מלאו לו 16 שנים.
64ב. (א) בסעיף זה –
"ממונה על הרכב" – אחד מאלה:
(1) מי שעוסק בהוראת נהיגה, בעת שהלומד נהיגה נוהג ברכב;
(2) מי שיושב לצדו של נוהג חדש ברכב, לצורך מילוי חובת הליווי לפי סעיפים
12א1 או 12א2;
"משקה משכר" – משקה שריכוז האלכוהול בו גבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת; לענין זה, רישום ריכוז האלכוהול על גבי מכל המשקה יהיה ראיה לכאורה לריכוז האלכוהול המצוי במשקה;
"סם מסוכן" – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע;
"שיכור" – אחד מאלה:
(1) מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;
(2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;
(3) מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
(3א) אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכונול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם:
(א) נוהג חדש;
(ב) נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;
(ג) נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם;
(ד) נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;
(4) מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3) או מהסף כאמור בפסקה (3א), לפי העניין.
(א1) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה – דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.
(א2) (1) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת רוק מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי השר, בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה – דגימת רוק); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו;
(2) בתוצאת דגימת רוק המעידה כי בגופו של הנבדק מצוי סם מסוכן יש כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף קטן (ב);
(3) אין בתוצאת דגימת רוק כדי לגרוע מסמכותו של שוטר לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת שתן או דגימת דם כשיש לו חשד סביר כאמור בסעיף קטן (ב) שאינו נובע מתוצאת דגימת רוק כאמור;
(4) לא יורשע אדם על סמך תוצאת דגימת רוק בלבד.
(ב) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו לענין זה הוראות סעיף קטן (ב2).
(ב1) נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר חשד סביר כי אותו אדם היה בין הגורמים לתאונה, רשאי רופא שהוסמך לכך בידי שר הבריאות, שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת דם או נוזל גוף אחר, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, והכל אם ביקש זאת השוטר; בסעיף קטן זה, "שוטר" – כפי שקבע שר התחבורה.
(ב2) שוטר הדורש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד.
)ב3) (1) נטילה של דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף זה, תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב.
(2) נטילה של דגימת נשיפה או דגימת רוק תיעשה בידי שוטר, ברכב שבו נהג או נסע האדם שממנו נדרשה הדגימה, סמוך לו או במקום אחר שיורה השוטר.
(3) נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי כהגדרתו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – חוק החיפוש), המוסמך כדין ליטול דגימת דם; נטילת הדגימה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול דגימה כאמור, לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה.
)ב4) בעל מקצוע רפואי יברר עם האדם שממנו נדרשה דגימת דם, קודם נטילתה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה; התעורר חשש סביר כי נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של אותו אדם פגיעה שאינה נובעת ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע הרפואי דגימת דם כאמור; ואולם בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו דגימת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר כי אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.
)ב5) לצורך נטילת דגימת דם, שתן, נשיפה או רוק לפי סעיף זה, מוסמך שוטר לעכב את האדם שממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ואולם אם נטילת הדגימה היתה ממי שאינו חשוד, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.
(ג) שר התחבורה ושר הבריאות רשאים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות בעניינים אלה:
(1) (נמחקה);
(2) שיטות לבדיקת האלכוהול או הסם בהתאם להוראות סעיף זה;
(3) אופן נטילת הדגימות לפי סעיף זה ובדיקתן, מקומות הבדיקות ותעודות שיינתנו על תוצאות בדיקה.
)ד) בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף 62(3) רשאי לקבל כראיה תעודה שניתנה לפי סעיף קטן (ג)(3).
)ה) ההוראות לפי סעיף זה יחולו גם על נוהג רכב שהוא קטין או שקיים חשש שהוא מוגבל בשכלו, בלא צורך בהסכמת אפוטרופסו.
)ו) הוראות חוק החיפוש לא יחולו על נטילה של דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה.
64ג. (א) הנוטל דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף 64ב (בסעיף זה – דגימה), ירשום בתום נטילת הדגימה דין וחשבון על מהלך הנטילה, ויחתום עליו.
(ב) דין וחשבון כאמור בסעיף קטן (א) יכלול את אלה:
(1) שמו ופרטי זהותו של האדם שממנו ניטלה הדגימה;
(2) נסיבות נטילת הדגימה, וכן תוצאות בדיקתה, אם נתקבלו במעמד הנטילה;
(3) התאריך, השעה והמקום שבהם ניטלה הדגימה;
(4) שמו וכשירותו או דרגתו של נוטל הדגימה;
(5) שמו ופרטי זהותו של מי שנכח בעת נטילת הדגימה, אם נכח.
(ג) העתק הדין וחשבון יימסר מיד לאדם שממנו ניטלה הדגימה, ואם ניטלה הדגימה ממחוסר הכרה או מנפטר, לפי הוראות סעיף 64ב(ב) או (ב1) – יימסר בהקדם האפשרי לאחד מבני משפחתו שביקש זאת; לענין זה, "בן משפחה" – בן זוג, הורה, ילד, אח או אחות.
64ד. (א) סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3), ואולם סירוב לתת דגימת רוק, יש בו כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף 64ב(ב).
(ב) סירב ממונה על הרכב כאמור בפסקה (2) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על נוהג ברכב או על ממונה על הרכב שלא ניטלה ממנו דגימת דם בשל חשש לפגיעה בבריאותו בנסיבות האמורות בסעיף 64ב(ב4).
65. (א) נוהג רכב המתקרב למפגש מסילת ברזל ואינו עוצר רכבו לפני המסילה באחת הנסיבות המפורטות להלן, או שהוא ממשיך בנסיעתו לאחר שעצר, כל עוד קיימות הנסיבות האמורות, דינו – מאסר שלוש שנים ולא פחות מחודש, או מאסר כאמור וקנס מאה אלף לירות. ואלה הנסיבות:
(1) ניתן אות אזהרה על התקרבות רכבת – בדגל, בעדשה אדומה מהבהבת או בדרך אחרת;
(2) המחסום שלפני המסילה חוסם את הדרך או חלק ממנה או נע לקראת חסימת הדרך או פתיחתה;
(3) רכבת מתקרבת נראית, נשמעת או משמיעה אות אזהרה.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום כאמור מטעמים שיפרש בפסק הדין.
65א. (א) השר רשאי לקבוע כי ברכב מסוג מסוים שקבע באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יותקן מיתקן מגביל מהירות.
(ב) קבע השר כאמור בסעיף קטן (א) –
(1) לא יירשם הרכב ולא יחודש רישיון הרכב לפי הוראות פקודה זו אלא אם כן מותקן בו מיתקן מגביל מהירות כפי שקבע השר;
(2) לא ינהג אדם ברכב, ובעל הרכב או מי שהרכב נמצא בשליטתו לא ירשו לאחר לנהוג ברכב, אלא אם כן מותקן בו מיתקן מגביל מהירות, והמיתקן תקין ופועל כהלכה.
65ב. (א) ברכב מנועי יימצא אפוד זוהר.
(ב) הנוהג ברכב שאינו אופנוע, יחזיק את האפוד הזוהר, בכל עת, בתא הנהג ברכב.
(ג) הנוהג ברכב מנועי בדרך שאינה דרך עירונית, היוצא או היורד מהרכב, לפי הענין, ילבש אפוד זוהר, למעט במדרכה; ואולם הוא יהיה פטור מהחובה האמורה אם אחד מנוסעי הרכב יצא או ירד מהרכב כשהוא לבוש אפוד זוהר.
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו על סוגי כלי רכב שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
(ה) בסעיף זה –
"אפוד זוהר" – אפוד מחזיר אור, העומד בדרישות שנקבעו לענין זה בתקן רשמי, כמשמעותו בחוק התקנים, התשי"ג-1953;
"דרך עירונית ו"מדרכה" – כהגדרתן בתקנות.
65ג. (א) לא ירכב אדם על אופניים, ולא ירכיב אדם אחר, אלא אם כן הם חובשים קסדת מגן העומדת בדרישות שקבע שר התחבורה והבטיחות בדרכים (בפקודה זו – השר), הקשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הנסיעה, ואולם חובת חבישת קסדת מגן כאמור לא תחול על בגיר בדרך עירונית כהגדרתה לפי פקודה זו אלא בעת פעילות ספורטיבית בעיקרה.
(ב) בגיר שהוא הורה, אפוטרופוס או שבהשגחתו קטין, לא יניח לקטין כשהוא במחיצתו לעבור על הוראות סעיף קטן (א).
(ג) בעל עסק שבו נמכרים אופניים יציג במקום בולט בעסקו, בצורה שיקבע השר, הודעה המפרטת את הוראות סעיף זה בסעיף זה, "אופניים" – לרבות גלגשת (skateboard), גלגיליות (rollerskates), גלגיליות להב (rollerblades), קורקינט חשמלי כהגדרתו לפי פקודה זו, ולמעט תלת-אופן.
66. מי שנפסל מקבל או מהחזיק רשיון או שהותנו תנאים ברשיונו לפי פקודה זו, וכל עוד הפסילה או התנאים בתקפם הוא מגיש בקשה לקבלת רשיון או לחידושו או מקבל רשיון, ואינו מודיע על הפסילה או על התנאים לרשות הרישוי, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס מאה אלף לירות או שני הענשים כאחד; וכל רשיון שקיבל או שחודש כאמור – בטל.
67.מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברשיון שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו, או מי שנוהג בניגוד לתנאים שנוספו ברשיונו כל עוד הם בתקפם, או מי שהודע לו כי נפסל מהחזיק ברשיון רכב וכל עוד הפסילה בתקפה הוא משתמש באותו רכב או מרשה להשתמש בו, או מי שנהג או הרשה לאחר לנהוג ברכב בניגוד להודעת איסור שימוש או צו איסור שימוש, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס מאה אלף לירות, או שני הענשים כאחד.
68. העובר על התקנה שהותקנה לפי פקודה זו, דינו כאמור בסעיפים 61ו, 62 ו-63 או עונש קטן מזה שנקבע לה בתקנות.
68א. (א) בעל רכב או מי שהשליטה על הרכב בידו (בסעיף זה – בעל הרכב), חייב לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע ביצוע עבירה המנויה בתוספת השמינית בידי אדם הנוהג ברכב ברשותו והמבצע בעבורו עבודה או שירות; בעל רכב המפר הוראת סעיף זה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
(ב) נעברה עבירה המנויה בתוספת השמינית בידי אדם כאמור בסעיף קטן (א), חזקה כי בעל הרכב הפר את חובתו לפי הסעיף הקטן האמור, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.
69. שום דבר האמור בפקודה זו לא יגרע מכל אחריות פלילית או אזרחית של נהג או של בעל רכב מכוח כל דין בר-תוקף אותה שעה, ובלבד שלא ייענש אדם פעמיים על אותה עבירה.
69א. (א) שר התחבורה, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע בתקנות שיטה לרישום נקודות על עבירות תעבורה שבהן הורשע בעל רשיון נהיגה (להלן – שיטת הניקוד), ולקבוע את סוג העבירות ומספר הנקודות שיירשמו לחובתו של בעל הרשיון על עבירה שבה הורשע.
(ב) שר התחבורה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אמצעי תיקון שיוטלו על בעל רשיון נהיגה שנרשמו נקודות לחובתו לפי שיטת הניקוד, וביניהם – בדיקות רפואיות, בחינות, הסברה, הדרכה ופסילה מהחזיק ברשיון נהיגה.
(ג) אמצעי תיקון לפי סעיף קטן (ב) יהיו בנוסף לכל עונש שהטיל בית המשפט על בעל הרשיון בשל עבירה שהרשיע אותו בה.
(ד) נמסרה לאדם הודעת תשלום קנס בשל עבירת תעבורה, יצוין בטופס ההודעה מספר הנקודות שיירשמו לחובתו של אותו אדם אם יורשע בעבירה; השר לביטחון הפנים, לאחר התייעצות עם שר התחבורה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע דרכים אחרות או נוספות למתן מידע בדבר מספר הנקודות שבהן יחויב אדם בשל הרשעתו בעבירת תעבורה.
69ב. (בוטל).
69ג. הוראות סעיף 252א לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לא יחולו על תאגיד או על מעביד בשל תשלום קנס על עבירת תעבורה, אלא אם כן היא עבירה לפי סעיפים 64 עד 67 או שהיא עבירה הנכללת בתוספת הראשונה או התוספת השניה.

פרק שמיני: תקנות וחוקי עזר
70. שר התחבורה רשאי להתקין תקנות בענינים אלה:
(1) הסדר התעבורה וקביעת כללים לשימוש בדרכים בשביל כלי רכב, הולכי רגל ואחרים, לרבות לעניין צמצום זיהום האוויר, ובכלל זה כללים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, בדבר קביעת כתיב אחיד בעברית, בערבית ובאנגלית של שמות המופיעים על גבי תמרורים המוצבים בדרכים;
(2) האורות שיהיו מותקנים על כלי רכב;
(3) השימוש בצופרים או במכשירי אזהרה אחרים בכלי רכב;
(4) קביעת גדלם, צורתם וטיבם של תווי זיהוי וכללים בדבר חיבורם אל כלי הרכב למען יהיו ניתנים להבחנה על נקלה;
(5) רישום כלי רכב מנועיים והפרטים שיש לרשום אותם;
(6) חיוב לקיים מונים במוניות והסדר השימוש והטיפול בהם;
(7) אופן החזקת הרשיון;
(8) פטור רכב מנועי רשום בחוץ לארץ שהובא לארץ לתקופה מוגבלת, וכן נהגו של רכב כאמור, מהוראות פקודה זו לענין רישום ורישוי, כולן או מקצתן;
(9) מתן הודעה על שינוי שחל בבעלות של רכב מנועי  ורישומו של שינוי כזה;
(10) תשלום האגרות בעד רישום, רשיון, חידוש רשיון, היתר, בדיקה, בחינה, או כל פעולה אחרת לפי הפקודה או התקנות וכן דמי פיגור בעד אי-תשלום במועד;
(11) בחינות ובדיקות לשם קביעת כושר הנהיגה של מבקשי רשיונות-נהיגה או של מחזיקיהם וסוגי הרשיונות שיינתנו;
(12) בדיקתם ובחינתם של כלי רכב ציבוריים, מספר האנשים שמותר להסיע בהם, החובה להסיע נוסעים ותחומיה של חובה זו;
(13) החובה להציג לראווה את מספר הנוסעים שאושר ואת תעריף שכר הנסיעה שאושר, לרבות המפה או התכנית הנוגעת לתעריף האמור;
(14) בטיחותם ונוחותם של הנוסעים בכלי רכב ציבוריים והתנהגותם של נהגיהם;
(15) הסמכת המפקח על התעבורה לאסור או להגביל, בהודעה שתוצג בדרך, נהיגתו של כלי רכב או של רכב מסוג מיוחד באותה דרך או בכל חלק ממנה, לרבות לשם צמצום זיהום האוויר;
(16) המהירות שבה מותר להסיע כלי רכב מנועיים או כל סוג שבהם, אם בכלל ואם בדרך פלונית או באזור פלוני או במקום פלוני;
(17) מבנם ומשקלם של כלי רכב והתנאים לשימוש בהם ואולם, תקנות לעניין פליטת מזהמים מרכב, לרבות לעניין בדיקת הפליטה, יותקנו על ידי השר להגנת הסביבה בהתאם להוראות חוק אוויר נקי, התשס"ח-2008;
(17א)מיתקנים או אמצעים אחרים למניעת גניבתם של כלי רכב לסוגיהם, לרבות בענין חובת ההתקנה של מיתקנים או אמצעים כאמור, חובת השימוש בהם, ותנאים ומועדים לשימוש;
(17ב)מזגני אויר ברכב, סוגם, החובה להתקינם ולהפעילם והתנאים להפעלתם;
17 (ג)חגורות בטיחות והתקני ריסון ברכב, סוגם, החובה להתקינם ולחגרם וכל תנאי לשימוש בהם;
17 (ד) מיתקנים או אמצעים אחרים שיש להתקינם ברכב, שמטרתם מניעת עבירות תעבורה, פיקוח על קיום ההוראות לפי פקודה זו או תיעוד הפרתן, לכלל כלי הרכב או לסוגים מסוימים, וכן דרך הפעלתם של אותם מיתקנים או אמצעים אחרים; תקנות לפי פסקה זו יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
17(ה) חובות הנוהגים ברכב שבו מותקנים מיתקנים או אמצעים אחרים לפי הוראות פסקה (17ד); תקנות לפי פסקה זו יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
(18) דרכי הסדר, הגבלה ופיקוח לרישוי כלי רכב מסחריים ולרישוי כלי רכב פרטיים הבנויים להסעת יותר מששה נוסעים בנוסף על הנהג, וכן לשימוש בכלי רכב מסחריים ופרטיים כאמור;
(19) הפיקוח על הוראת נהיגה והדרכתה, על מורים מדריכים ובתי ספר לנהיגה ועל הכשרתם, בענין החובה ללמד נהיגה לפי תכנית לימודים שנקבעה וכן בענין הציוד והכלים שישתמשו בהם;
(20) מתן רשיונות להחזקת בתי ספר לנהיגה ולהוראת נהיגה, תקופת תקפם, תנאיהם, והסמכות לבטלם או להתלותם עקב עבירה על התקנות או על תנאי הרשיון, ומתן פטור מחובה לקבל רשיון להוראת נהיגה;
(21) דרכי הגשתן של בקשות, עריכתן של בדיקות ובחינות לשם מתן או חידוש רשיונות נהיגה, רשיונות להוראה ולהחזקת בתי ספר לנהיגה ורשיונות רכב, וסדרי משרדי הרישוי הכרוכים בכך;
(22) כל הנוגע לבטיחות התנועה, תכנונה והסדרתה, לרבות לשם צמצום זיהום האוויר;
(22א) הסדר שעות עבודה, נהיגה ומנוחה של הנוהגים ברכב, שהנהיגה היא משלח ידם או קשורה במשלח ידם, והפיקוח על ביצוע הסדר כאמור; תקנות כאמור יכול שיהיו לגבי רכב בדרך כלל או לסוגים של רכב;
(23) התנאת מתן רשיון או חידוש רשיון, על פי פקודה זו או התקנות לפיה בתשלום –
(א) כל קנס שמבקש הרשיון או חידושו נתחייב בו בדין בשל עבירות תעבורה או בשל עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב, או בשל עבירה על חוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984, שנעברה מתוך רכב או בקשר עם שימוש ברכב, ואשר לא שולם למרות שהגיע מועד תשלומו;
(ב) המסים, המכס, האגרות, ההיטלים ותשלומי החובה האחרים החלים לגבי הרכב שעליו מבקשים את הרשיון או את חידושו, לרבות הסכום הנוסף כמשמעותו בסעיף 84;
(23א) סדרי בטיחות תחבורתיים במפעלים המפעילים רכב במספר שנקבע בתקנות, והוראות בדבר הסמכת אדם שיפקח על סדרי הבטיחות התחבורתיים במפעלים כאמור, קביעת תפקידיו, חובותיו, כישוריו, ודרכי עבודתו; תקנות לפי סעיף קטן זה יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
(24) ביצוען של הוראות פקודה זו בדרך כלל.
70א. (א) (בוטל).
(ב) רכב העומד במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק או בנסיבות שיש בהן כדי הפרת סדרי תנועה או בטיחותה, או שלדעת שוטר דרושה הרחקתו לשם הסדרת תנועה או לבטיחותה או לבטיחות הציבור, רשאי שוטר להורות למי שהרכב ברשותו אותה שעה להרחיקו או לגררו.
(ג) לא מילא מי שהרכב ברשותו אותה שעה אחרי הוראת שוטר כאמור, או אינו נמצא במקום, רשאי שוטר, בין בעצמו ובין על ידי מי שאישר אותו ראש מחלקת התנועה במשטרת ישראל (להלן – גורר מורשה) להרחיק את הרכב, לגררו ולהחסינו, או לנעול את גלגליו, או חלק מהם, בנעלי חסימה המונעות את תנועת הרכב ובלבד שינקוט באמצעי הזהירות הסבירים  הדרושים כדי להבטיח את בטיחות הרכב.
(ד) האגרות בעד הרחקת רכב והחסנתו או נעילת רכב ושחרורו בידי משטרת ישראל, או התשלום שנקבע בעד הרחקת רכב והחסנתו או נעילת רכב בידי גורר מורשה, יהיו מוטלים על בעל הרכב הרשום ברשיון הרכב, זולת אם הוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; רכב שאגרות או תשלום מוטלים על בעלו כאמור לא יוחזר או ישוחרר מנעילתו אלא אם הם שולמו.
(ה) רכב שננעל כאמור בסעיף קטן (ג) –
(1) ישוחרר מנעילתו לא יאוחר מתום 48 שעות לאחר שבעל הרכב ביקש את השחרור ושילם את האגרות או התשלומים החלים עליו, ואולם אם לאחר 24 השעות הראשונות מתחיל יום מנוחה, פגרה או שבתון על-פי חיקוק (להלן – יום מנוחה) – ישוחרר לפני יום המנוחה;
(2) קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח רשאי, מטעמים של בטחון, בטיחות או סילוק מפגע, להורות על שחרורו מנעילתו גם אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיף זה.
(ו) המוציא רכב ממקום החסנתו או המשחרר רכב מנעילתו לפני ששולמו האגרות או התשלום כאמור בסעיף קטן (ד), דינו – מאסר שנה.
(ז) קבע בית משפט במשפטו של בעל רכב על עבירה לפי סעיף זה, על סמך ראיות שהובאו לפניו, כי הרכב היה אותה שעה ברשותו של אדם אחר, רשאי בית המשפט הדן במשפטו של האחר להסתמך על הממצאים העובדתיים שנקבעו במשפט הראשון, על פי הראיות שהוגשו באותו משפט, ואין צורך לחזור ולהגישן. לא היה האחר צד במשפט הראשון, יתן לו בית המשפט אפשרות לסתור את העדויות שנגבו במשפט הראשון.
(ח) על אף הוראות סעיף קטן (ג), לא יינעל רכב, אלא אם כן עמד באחד המקומות המנויים להלן, שהעמדת הרכב בו אסורה:
(1) מקום חנייה לרכב של נכה משותק רגליים;
(2) תחום תחנת אוטובוסים, כאמור בתקנה 72(12) לתקנות;
(3) שטח הפרדה, כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות;
(4) מקום חנייה המיועד לרכב דיפלומטי.
70א1. (א) רשות תימרור מקומית תציב, בתחום תחנת אוטובוס, תמרור הקובע כי ניתן להחנות או להעמיד רכב פרטי בתחום תחנת האוטובוס, משעה 20:00 בערב יום מנוחה ועד שעה 16:00 ביום המנוחה; בסעיף זה, "ימי מנוחה" – כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), לא יוצב תמרור כאמור באותו סעיף קטן –
(1) בדרך שאינה דרך עירונית;
(2) בנתיב הנסיעה בדרך, למעט בנתיב שבו הותרה החניה לפני תחום תחנת האוטובוס ואחריו;
(3) בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית;
(4) במסוף לתחבורה ציבורית;
(5) בתחום תחנת אוטובוס המשמשת קו שירות לאוטובוס שלפי תנאי רישיונו פועל גם ביום מנוחה.
(ג) רשות מקומית תרחיק או תגרור רכב פרטי החונה או עומד בניגוד לתמרור שהוצב לפי סעיף קטן (א) למקום החסנה; על הרחקה או גרירה כאמור יחולו הוראות לפי סעיף 77.
70א2. רשות תימרור מקומית המציבה תמרור שמסמן חניה במקום מסוים לנכה שניתן לו תג נכה כהגדרתו בחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 (בסעיף זה – תג נכה), לא תגביל בתמרור כאמור את החניה לשעות מסוימות, אלא בהתקיים אחד מאלה:
(1) מקום החניה מוקצה לרכב מסוים הנושא תג נכה, סמוך למקום העבודה הקבוע של הנכה שניתן לו תג נכה לגבי אותו רכב, והגבלת השעות נקבעה בהתאם לדיווח שמסר על שעות עבודתו לרשות התימרור המקומית שמקום החניה נמצא בתחומה;
(2) מקום החניה מוקצה סמוך למקום ציבורי, ובלבד שהגבלת השעות נקבעה בהתחשב בשעות שבהן עומד המקום או חלק ממנו לשימושו של כלל הציבור או חלק בלתי מסוים ממנו, או בשעות שבהן ניתן שירות ציבורי באותו מקום ציבורי; בפסקה זו, "מקום ציבורי" ו"שירות ציבורי" – כהגדרתם בסעיפים 19ז ו-19י לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, בהתאמה.
70ב. (א) החניה בתשלום בדרך עירונית תהיה על פי הסדר חניה הנהוג בתחומי הרשות המקומית בה מצויה אותה דרך או על פי הסדר חניה ארצי אחיד, על פי בחירתו של נהג הרכב.
(ב) בסעיף זה, "הסדר חניה ארצי אחיד" – כרטיס חניה ארצי מטעם המרכז לשלטון מקומי או כל הסדר אחר שיבוא מטעמו במקומו.
(ג) שר הפנים ושר התחבורה יקבעו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, את המחיר המרבי עבור החניה על-פי הסדר החניה הארצי האחיד.
(ד) (1) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאית מועצת רשות מקומית לקבוע, ככל הנדרש ובהתאם לצורכי התנועה, תשלום מינימלי קבוע או משתנה בעבור חניה בדרך עירונית או בחלק ממנה, בתחום הרשות המקומית, אם קיימים באותה דרך או סמוך לה מסילת ברזל מקומית או כל מערך אחר שניתנים בו שירותי תחבורה ציבורית, המספקים תחליף נוח, להנחת דעתה של המועצה, לשימוש ברכב פרטי (בסעיף זה – מערך להסעת המונים), וכן אם קיימים הסדרי חניה נוחים וזמינים למשתמשים במערך להסעת ההמונים; לענין זה, "מסילת ברזל מקומית" – כהגדרתה בסעיף 46 לפקודת מסילות הברזל.
(2) נוכחו שר התחבורה ושר הפנים, לאחר התייעצות עם שר האוצר, כי מועצת רשות מקומית לא קבעה תשלום מינימלי כאמור בפסקה (1) אף כי הוא נחוץ, להנחת דעתם, לשם עידוד השימוש במערך להסעת המונים, ומתקיימים התנאים האמורים בפסקה (1), רשאים הם, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע תשלום מינימלי כאמור בפסקה (1) במקום מועצת הרשות המקומית.
(3) נקבע תשלום מינימלי בדרך עירונית לפי פסקאות (1) או (2), לא יחול בה הסדר החניה הארצי האחיד או הסדר אחר שנקבע לפי סעיף 77, למעט הסדרים שנקבעו לענין חניית נכים ותושבי הדרך העירונית האמורה; נקבע תשלום מינימלי לפי פסקה (2), לא תהא מועצת הרשות המקומית רשאית לשנותו, אלא בהסכמת השרים האמורים באותה פסקה, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
70ב1. (א) המפעיל חניון, בין שהחניון בבעלותו ובין שבבעלות אחר, לא יגבה דמי חניה בחניון, אלא לפי יחידות זמן של 15 דקות; הוראות סעיף קטן זה יחולו החל מתום שעת החניה הראשונה.
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי למנוע גבייה של דמי חניה כוללים בעד יום, שבוע או חודש, באופן קבוע או חד-פעמי.
(ג) שר הפנים, בהסכמת השר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע, משיקולי תחרות בענף ומשיקולי תחבורה, כי הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי סוגים של חניונים או לגבי אזורים מסוימים שיש בהם חניונים, כפי שיקבע.
70ב2. (א) מי שהקצה לפי כל דין מקום חניה לנכה במקום ציבורי, ימסור הודעה לרשות תימרור מקומית על מקום החניה שהקצה; רשות התימרור המקומית תציב תמרור לסימון מקום החניה בתוך 30 ימים מיום שקיבלה הודעה כאמור, או מיום שקיבלה הודעה מאדם אחר על הקצאת מקום החניה האמור, והכל זולת אם רשות התימרור המרכזית הורתה אחרת.
(ב) השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע כי הוראות סעיף זה יחולו גם על מקום חניה שהוקצה לנכה לפי כל דין במקום המשמש למגורים שאינו מקום ציבורי.
(ג) בסעיף זה, "מקום ציבורי" – כהגדרתו בסעיף 19ז לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.
70ב3. (א) לשם ביצוע תפקידיו לעניין העמדת רכב וחנייתו, רשאי עובד רשות מקומית שראש הרשות המקומית הסמיך כדין לעניין האמור (בסעיף זה – פקח), לאחר שהזדהה, להיכנס למקום חניה שהוצב בו תמרור בהתאם להוראות סעיף 70ב2, לרבות למקום חניה שאינו דרך, ובלבד שלא ייכנס –
(1) למקום המשמש למגורים בלבד, אלא על פי צו של בית משפט;
(2) למקום המוחזק בידי מערכת הביטחון, אלא אם כן יש בידו אישור כניסה למקום מאת ראש הממשלה, שר הביטחון או השר לביטחון הפנים או מי שהם הסמיכו לכך, לפי העניין, וכל עוד מתרחשות באותו מקום ובעת כניסת הפקח פעילות מבצעית או פעילות עוינת; בפסקה זו, "מערכת הביטחון" – כל אחד מאלה:
(א) משרד הביטחון ויחידות הסמך שלו;
(ב) יחידות ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה, שעיקר פעילותן בתחום ביטחון המדינה;
(ג) צבא הגנה לישראל;
)ד) מפעלים וספקים, המייצרים ציוד ביטחוני כהגדרתו בחוק התאגידים הביטחוניים (הגנה על אינטרסים ביטחוניים), התשס"ו-2005, בעבור גוף המנוי בפסקאות משנה (א) עד (ג), ששר היבטחון אישר לעניין סעיף זה;
)ה) משטרת ישראל;
)ו) שירות בתי הסוהר;
)ז) כל גוף אחר הפועל למטרות ביטחוניות שראש הממשלה או שר הביטחון, לפי העניין, אישר לעניין סעיף זה.
)ב) פקח לא יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף זה, אלא בהתאם לדין שמכוחו הוסמך.
70ג. (א) רשות תמרור מקומית תציב, בצמוד לבית ספר, תמרור האוסר חניה או העמדת רכב, והיא רשאית לקבוע כי איסור החניה יחול רק בימים מסוימים ובשעות מסוימות שבהם משמש מקום החניה להעלאה ולהורדה של תלמידים.
)ב) גודלו של מקום שחניית רכב או העמדת רכב בו אסורה כאמור בסעיף קטן (א) יספיק לחניית רכב אחד לפחות המיועד להסעת 30 תלמידים ומעלה.
)ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובה לפי כל דין לקבוע הסדרי חניה לרבות הקצאת מקומות חניה והפקעה.
)ד) בסעיף זה, "בית ספר" – מוסד חינוך רשמי או מוכר, כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, או בית ספר שחל עליו חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים, ובו ניתן חינוך קדם-יסודי, חינוך יסודי, וחינוך על-יסודי, לתלמידים עד לגיל 18, ולתלמידים הלומדים במוסדות החינוך המיוחד עד גיל 21.
70ד. (א) רשות תימרור מקומית, באישור רשות תימרור מרכזית, תקבע הסדרי תנועה בדרך שבקרבת בית ספר.
(ב) בסעיף זה, "בית ספר" – כהגדרתו בסעיף 70ג.
70ה. (א) נוהג רכב לא יסיע תלמידים ברכב להסעת תלמידים, ובעל הרכב או מי שהרכב נמצא בשליטתו לא ירשה לאחר להסיע תלמידים ברכב, אלא אם כן הותקנו בו –
(1) מערכת איתות חזותית, המיועדת להתריע, לפחות לפנים ומאחור, בכל עת שדלתות הרכב פתוחות, העומדת בדרישות שקבע השר;
(2) שלט נראה לעין, שבו רשומה המילה "ילדים", בגודל במקום ובצורה שיקבע השר, ובלבד שהשלט יותקן ברכב מלפנים ומאחור.
(ב) בסעיף זה –
"רכב להסעת תלמידים" – רכב, מסוג שקבע השר, אשר משמש דרך קבע להסעת תלמידים לבית ספר או בחזרה ממנו;
"בית ספר" – כהגדרתו בסעיף 70ג.
71. בנוסף על סמכותו הכללית לפי סעיף 70, רשאי שר התחבורה להתקין תקנות בקשר לרכב מנועי ציבורי בענינים אלה:
(1) הסדר והגבלה למתן רשיונות רכב, הפיקוח עליהם, מספרם בכלל ובכל אזור, קו או סוג של שירות;
(2) הסדר והגבלה לשימוש ברכב והפיקוח עליו;
(3) הסדר והגבלה למתן רשיונות או היתרים להסעת נוסעים או להפעלת שירות הסעה (בסעיף זה – שירות), לרבות תנאי רשיונות והיתרים, ביטולם והפסקת תקפם;
(4) קביעת קווי שירות, איחודם והפרדתם וכל הסדר אחר של קווי שירות, תעריפי שכר נסיעה ולוחות זמנים לפיהם יופעל הרכב, לרבות דרך פרסומם ומקומם, הסדר הוצאת הכרטיסים והכרטיסיות למיניהם, לרבות לענין שימוש משותף בכרטיסים ובכרטיסיות של בעלי רשיונות שונים לקווי שירות ודרכי ההתחשבנות ביניהם בשל השימוש כאמור, הדפסתם ומכירתם, וכן מספר כלי הרכב שיופעלו, סוגיהם וכל הכרוך בכך;
(5) קביעת החובות המוטלות על הרכב, על האדם המפעיל אותו או העובד בו, על מי שהשליטה עליו בידו, ועל הנותן שירות בו, לרבות עובדיו, סוכניו ושליחיו ומי שפועל מכוחו במתן השירות ועל הנוסע או על המבקש לנסוע בו, וכל הסדר הכרוך בכך, ובלבד שכל החובות האלה לא יחולו אלא בקשר למתן השירות או השימוש ברכב;
(6) חיוב להפעיל רכב או שירות ואיסור להפסיק שירות או מקצתו;
(7) ריתוקו של רכב לקו, לאזור או לסוג שירות מסויים, לשם הבטחת התחבורה הדרושה לציבור ותכנונה היעיל;
(7א) איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירות; לענין זה יתחשב השר ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה; בפסקה זו, "ימי מנוחה" – כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948;
(8) כל ענין אחר הכרוך בסדרי הפעלת שירות ואופן נתינתו והעשוי לשפר את ההסעה ברכב או הכרוך בהפעלת שירות לתקנת הציבור.
71א. בעל רשיון לקו שירות ישלם בעד הרשיון תמלוגים ותשלומים אחרים בשיעור או בסכום ובתנאים שיקבעו שר התחבורה ושר האוצר, או בשיעור או בסכום ובתנאים שנקבעו בתנאי המכרז למתן רשיון לקו השירות.
71א1. (א) מי שניתן לו תג נכה כמפורט בתוספת התשיעית רשאי לנהוג ברכב שלגביו ניתן התג האמור בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית, למעט בנתיב שיועד, על פי תמרור, לרכב להסכת המונים שאינו אוטובוס.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על אדם המתלווה אל הנכה והנוהג בעבורו ברכב.
(ג) השר רשאי, בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לשנות את הנתיבים שבהם רשאי לנהוג מי שניתן לו תג נכה כאמור בסעיף קטן (א), ובלבד שחלפו שנתיים ממועד התחילה של סעיף זה.
72. שר התחבורה רשאי להתקין, שכל הפונה, לפי פקודה זו או לפי התקנות, לרשות הרישוי בבקשת רשיון רכב מנועי או בבקשת חידושו של רשיון כאמור או בבקשת אישור להעבירו, יציג תעודת ביטוח או תעודת ערובה או יביא כל ראיה אחרת שתיקבע להוכיח אחת משתי אלה:
(1) כי ביום שהרשיון או חידושו ייכנס לתקפו, או ביום שבו יינתן האישור, תהיה בתקפה הפוליסה או שטר הערובה הדרושים לשימוש ברכב המנועי על ידי המבקש או על ידי אחרים לפי הוראתו או ברשותו;
(2) כי הרכב המנועי הוא רכב שלא חל עליו סעיף 6 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, כל עוד הוא נהוג בידי בעל הרכב או בידי שריתו אגב עבודתו, או כל עוד הרכב נתון באופן אחר לפיקוחו של בעליו.
73. תקנות שהותקנו לפי סעיפים 72-70 כפי שתוקנו בתקנות ההגנה (תיקון פקודת התעבורה) (מס' 2), 1942, והיו תקפות ערב תחילת תקפן של תקנות ההגנה (ביטול), 1945, רואים אותן כאילו הותקנו לפי הסעיפים האמורים כפי שתוקנו בפקודת תחוקת ההגנה (הכללה בפקודות מסויימות), 1945.
74. שר התחבורה רשאי להודיע ברשומות שהוראות הפקודה או התקנות, כולן או מקצתן, יחולו על סוגי מקומות שצויינו בהודעה ושלא היו חלים עליהם אילולא ההודעה, או שלא יחולו על סוגי מקומות שצויינו בהודעה ושהיו חלים עליהם אילולא ההודעה.
75. שר התחבורה רשאי להתקין תקנות, הבאות ליתן תוקף לכל אמנה בין-לאומית שמטרתה להקל על התנועה הבין-לאומית של מכוניות והקובעות הוראות לנתינתם ולאימותם של תעודות מסע, תעודות אישור או היתרים, שיש בהם להועיל לבני אדם היושבים בישראל, כשהם לוקחים אתם את מכוניותיהם לחוץ לארץ באופן זמני, או לנהגים הנוסעים לחוץ לארץ כדי לנהוג בכלי רכב.
76. שר התחבורה רשאי להתקין תקנות בדבר כינונה ומינויה וקביעת תפקידיה של כל רשות שתהא דרושה, לדעתו, בקשר לביצועה של הפקודה. שר התחבורה יקבע בתקנות את המקומות שבהם רשאים לפעול עובדי ציבור שהורשו כאמור בסעיף 29(א) ואת סימני הזיהוי והוכחת הרשאתם של עובדי ציבור אלה.
76א. (א) שר התחבורה רשאי למנות ועדות בירור ובדיקה שתפקידן:
(1) לחקור את גורמיה ונסיבותיה של תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל חבלה של ממש;
(2) לייעץ לשר ולהציע לו הצעות בכל הנוגע למניעת תאונות דרכים.
(ב) שר התחבורה, בהסכמת שר הפנים ושר המשפטים, רשאי להתקין תקנות בדבר מינויין, פעולותיהן וסמכויותיהן של הועדות.
(ג) על חברי הועדות יחולו הוראות סעיפים 117 ו-118 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
77. (א) מועצה של עיריה או של מועצה מקומית רשאית, בהסכמת שר הפנים ושר התחבורה, להתקין חוקי עזר בדבר –
(1) תעריפי שכר נסיעה של כלי רכב ציבוריים בתחומי העיריה או המועצה המקומית;
(2) הסדר כלי רכב העומדים בתוך תחומי העיריה או המועצה המקומית, בדרך איסור או בדרך אחרת;
(3) האמצעים שיינקטו לגבי רכב החונה במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק, לרבות הרחקתו, גרירתו, החסנתו או נעילת גלגליו, או חלק מהם, בנעלי חסימה המונעות את תנועת הרכב, ובלבד שלא יינעל רכב אלא אם כן עמד במקום כאמור בסעיף 70א(ח) ובלבד שרכב שננעל כאמור –
(א) ישוחרר מנעילתו לא יאוחר מתום 48 שעות לאחר שבעל הרכב ביקש את השחרור ושילם את האגרות או התשלומים החלים עליו, ואולם אם לאחר 24 השעות הראשונות התחיל יום מנוחה, פגרה או שבתון על-פי חיקוק (להלן – יום מנוחה) – ישוחרר לפני יום המנוחה;
(ב) ראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיך רשאי, מטעמים של בטחון, בטיחות או סילוק מפגע, להורות על שחרורו מנעילתו גם אם לא נתקיימו התנאים שנקבעו לפי סעיף זה;
(4) חיוב בעל הרכב הרשום ברשיון הרכב לשלם אגרות או תשלומים בעד הרחקת הרכב, גרירתו, החסנתו או שחרורו מנעילתו;
(5) להסמיך לענין חוק עזר כאמור בפסקה (3) גוררים מורשים באישור ראש מחלקת התנועה של משטרת ישראל ופקחים באישור המפקח הכללי של משטרת ישראל או מי שהוא הסמיך;
(6) כשרם של כלי רכב הנגררים על ידי בהמות, מספרן, כשרן ורתמן של הבהמות הגוררות אותם כלי רכב וסילוקן של בהמות שלא יצלחו;
(7) רישום של אופניים ותלת-אופן למעט אופנוע ותלת-אופנוע, והאגרות שישולמו בעד הרשיונות ובלבד שלא יעלו על הסכום שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הפנים. בעת מתן הרשיון תסדיר הרשות המקומית בדיקת בטיחותם של האופניים ותלת-האופן.
(ב) כל חוקי עזר שהותקנו לפי סעיף קטן (א) יהיו בכפוף לכל תקנה שהתקין שר התחבורה על פי הסעיפים 70-72.
77א. (א) בסעיף זה ובסעיפים 77ב עד 77ה –
"מטרופולין" – אזור שבו כמה רשויות מקומיות הגובלות זו בזו, או רשויות מקומיות סמוכות המקיימות ביניהן זיקה עירונית, שהשר ושר הפנים לאחר התייעצות עם השר להגנת הסביבה, קבעו את גבולותיו בהודעה שפורסמה ברשומות;
"המפקח" – המפקח הארצי על התעבורה;
"קצין משטרה" – מפקד משטרת מחוז או ראש מחלקת תנועה במטה הארצי של משטרת ישראל, או נציגם לעניין זה;
"ראש האגף" – ראש אגף איכות אוויר במשרד להגנת הסביבה;
"רכב נקי" – רכב שאינו גורם לזיהום אוויר במישרין במהלך פעולתו וכן רכב מסוג אחר שהשר להגנת הסביבה, לאחר התייעצות עם השר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת קבע אותו לעניין זה;
"רשות מקומית" – עיריה או מועצה מקומית שמספר תושביה הרשומים במרשם האוכלוסין עולה על 30,000;
"שירותי תחבורה ציבורית" – כל אחד מאלה:
(1) רכב ציבורי בקו שירות;
(2) רכבת כהגדרתה בפקודת מסילות הברזל.
(ב) לשם צמצום זיהום האוויר הנובע מתחבורה בתחום רשות מקומית, רשאית הרשות המקומית להכין הצעה לתכנית רב-שנתית לניהול ולהסדרה של התחבורה בתחומה (בסעיף זה – הצעה לתכנית).
(ג) הצעה לתכנית תכלול, בין השאר –
(1) יעדים לצמצום זיהום האוויר הנובע מתחבורה בתחום הרשות המקומית;
(2) אמצעים שבכוונת הרשות המקומית לנקוט לשם עמידה ביעדים כאמור בפסקה (1);
(3) חוות דעת מקצועיות, ערוכות בידי מומחה, בעניין ההשפעה הצפויה מהפעלת התכנית על אלה:
(א) צמצום זיהום האוויר הנובע מתחבורה בתחום הרשות המקומית;
(ב) התנועה בדרכים, ובכלל זה על שירותי התחבורה הציבורית ועל הבטיחות בדרכים בתחום הרשות המקומית ובתחום רשויות מקומיות סמוכות; חוות דעת כאמור תהיה ערוכה בידי מומחה שהוא מהנדס תנועה;
(ג) נגישות באמצעות תחבורה של קבוצות שונות באוכלוסיה לתחום המוסדר בתכנית, בו ובסביבתו.
)ד) (1) הצעה לתכנית תוכן לאחר התייעצות עם המפקח, ראש האגף, המנהל הכללי של משרד הפנים, וקצין משטרה, בהתאם להוראות סעיף קטן זה.
(2) הרשות המקומית תמסור לגורמים כאמור בפסקה (1) טיוטת הצעה לתכנית, והם רשאים למסור את המלצותיהם לגביה בתוך שישים ימים ממועד המסירה; לא מסר מי מהגורמים את המלצותיו במועד האמור, יראו אותו כממליץ לאשר את התכנית כפי שנמסרה בטיוטת ההצעה לתכנית.
)ה) הרשות המקומית תמסור לרשויות מקומיות גובלות או סמוכות את טיוטת ההצעה לתכנית לעיונן, ואם התכנית נוגעת לתחום במטרופולין – גם לעיונן של הרשויות המקומיות הכלולות בו; רשות מקומית שנמסרה לה טיוטת הצעה לתכנית רשאית, בתוך שישים ימים ממועד המסירה, למסור, בכתב, את הערותיה לטיוטה.
(ו) לאחר חלוף המועד כאמור בסעיפים קטנים (ד) ו-(ה), רשאית הרשות המקומית לגבש הצעה לתכנית; ההצעה לתכנית וכן המלצות והערות שהתקבלו לפי הוראות הסעיפים הקטנים האמורים יפורסמו באתר האינטרנט של הרשות המקומית ויועמדו לעיון הציבור במשרדיה.
(ז) כל אדם רשאי להגיש לרשות המקומית הערות מנומקות בכתב לעניין ההצעה לתכנית בתוך 45 ימים ממועד פרסומה.
(ח) מועצת הרשות המקומית תדון בהצעת התכנית ובהערות שהוגשו לפי סעיף קטן (ז), ואולם המועצה רשאית להחליט כי עקב מספר המעירים או מהות ההערות שהוגשו מן הראוי למנות נציג או נציגים מטעמה שידונו בהערות ויגישו לה את תמצית ההערות והמלצתם לגביהן (בסעיף זה – נציג); נציג יהא אדם בלתי תלוי שלדעת המועצה הוא בעל מומחיות מתאימה לדון בהערות.
(ט) המועצה או נציג רשאים שלא לדון בהערה אם מצאו כי יש בה חזרה על הערות שהוגשו קודם לכן, שהיא בלתי מנומקת או שהיא נראית על פניה טורדנית או קנטרנית.
(י) בתום הדיון תחליט המועצה אם לאשר את ההצעה לתכנית או לאשרה בשינויים, ככל שהדבר מתחייב מהערות שהוגשו לפי סעיף קטן (ז).
(יא) אישרה מועצת הרשות המקומית את ההצעה לתכנית, תפרסם הרשות המקומית את התכנית באתר האינטרנט שלה, והיא תעמוד בתוקפה חמש שנים מיום אישורה (להלן – התכנית המאושרת).
(יב) (1) השר רשאי לקבוע את המקצועות, ההשכלה, ההכשרה המקצועית, הכישורים והניסיון המקצועי הנדרשים ממומחה לעניין חוות דעת כאמור בסעיף קטן (ג)(3)(ב) ו-(ג).
(2) השר להגנת הסביבה רשאי לקבוע הוראות לעניין דרך הכנתה של הצעה לתכנית, מסמכים נוספים על אלה המנויים בסעיף קטן (ג)(3) שייכללו בה וכן את המקצועות, ההשכלה, ההכשרה המקצועית, הכישורים והניסיון המקצועי הנדרשים ממומחה לעניין חוות דעת כאמור בסעיף קטן (ג)(3)(א).
(3) שר הפנים רשאי לקבוע הוראות לעניין הדרכים לפרסום הודעות על הצעה לתכנית ועל תכנית מאושרת.
(יג) (בוטל).
)יד) רשויות מקומיות במטרופולין או רשויות מקומיות גובלות או סמוכות רשאיות להכין יחד הצעה לתכנית בהתאם להוראות סעיף זה; הצעה לתכנית כאמור טעונה אישור של כל אחת מהמועצות של הרשויות המקומיות האמורות; שר הפנים יקבע הוראות לעניין דרכי הדיון בהערות להצעה לתכנית כאמור.
77ב. (א) לשם צמצום זיהום האוויר בתחומה הנובע מתחבורה רשאית מועצת רשות מקומית, לאחר התייעצות עם המפקח, עם קצין משטרה ועם נציג שר הביטחון, להתקין חוקי עזר בדבר –
(1) הסדרת התנועה של כלי הרכב בתחומה, כולו או חלקו, על ידי איסור או הגבלה של תנועת כלי רכב מנועי או סוגים של רכב מנועי באזור שתקבע;
(2) האמצעים שיינקטו לגבי רכב הנוסע בניגוד לאיסור או להגבלה שנקבעו לפי פסקה (1);
(3) חיוב הנוהג ברכב או בעליו בתשלום הוצאות הכרוכות בפינויו של הרכב מאזור שבו נקבעו איסור או הגבלה לפי פסקה (1);
(4) פטור מלא או חלקי מתחולת הוראות חוקי העזר לרכב ציבורי או לסוגים של רכב ציבורי.
(ב) אישרה מועצת רשות מקומית חוק עזר כאמור בסעיף קטן (א), יחתום עליו ראש הרשות המקומית וחוק העזר יפורסם ברשומות; ואולם לא יפורסם חוק עזר כאמור אלא כעבור תשעים ימים מהיום שהביא ראש הרשות המקומית את חוק העזר לידיעת השר ושר הפנים.
(ג) רשות מקומית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה ועם נציג שר הביטחון, רשאית לקבוע הסדרי תנועה באזור שהוגדר בתכנית המאושרת, לרבות בדרך של הצבת תמרור, ויהיו לה לעניין זה סמכויות של רשויות התימרור לפי פקודה זו.
(ד) לא ייקבע חוק עזר כאמור בסעיף קטן (א) או הסדר תנועה כאמור בסעיף קטן (ג) אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) חוק העזר או הסדר התנועה נקבע בכפוף להוראות תכנית מאושרת ולתקופה שאינה עולה על תקופת תוקפה;
(2) התכנית המאושרת כוללת הסדרים למתן עדיפות לשירותי תחבורה ציבורית ולרכב נקי בדרכים ובנתיבים באזור שהוגדר בתכנית, המבטיחים חלופות תחבורה נאותות לציבור.
(ה) המלצות המפקח, קצין משטרה או נציג שר הביטחון, כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ג), לפי העניין, יימסרו לרשות המקומית בתוך שישים ימים מיום פנייתה; לא מסר מי מהגורמים את המלצותיו במועד האמור, יראו אותו כממליץ לאשר את חוק העזר או את הסדר התנועה לפי העניין, כפי שהציעה הרשות המקומית.
(ו) (1) המפקח רשאי לקבוע, בצו שיפורסם ברשומות, כי אזור, דרך או נתיב חיוניים לתנועה בין-עירונים או לזרימה תקינה של התנועה ברשויות מקומיות גובלות או סמוכות, או לתנועה של שירותי תחבורה ציבורית (להלן – דרך חיונית), ואולם לא יקבע המפקח כאמור, אלא אם כן קבע בהם, לאחר התייעצות עם איגוד ערים שבתחומו הם נמצאים, ובהעדר איגוד ערים כאמור – עם הרשות המקומית שבתחומה הם נמצאים, הסדרי תנועה לשם צמצום זיהום האוויר הנובע מתחבורה; לעניין זה, "איגוד ערים" – איגוד ערים שהוסמך בצו הכינון לטפל בנושא זיהום האוויר;
(2) קבע המפקח דרך חיונית לפי הוראות פסקה (1), לא יחולו לגביה חוקי עזר או הסדרי תנועה שנקבעו לפי סעיף קטן (א) או (ג), ואולם רשאי המפקח לקבוע כי חוקי עזר או הסדרי תנועה כאמור לא יחולו רק לגבי שירותי תחבורה ציבורית;
(3) הסדרי תנועה שנקבעו לפי פסקה (1) יעמדו בתוקפם בתקופת תוקפה של התכנית המאושרת והמפקח רשאי לחדשם ובלבד שיבחן אמצעים נוספים לצמצום זיהום האוויר הנובע מתחבורה.
(ז) חוקי עזר או הסדרי תנועה שנקבעו לפי סעיף קטן (א) או (ג) לא יחולו על רכב ביטחון, כהגדרתו לפי פקודה זו, בעת מילוי תפקידו, על רכב של צבא הגנה לישראל במסגרת פעילות מבצעית וכן על רכב הנושא תג נכה, כהגדרתו בחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993.
(ח) הסמכויות הנתונות לרשות מקומית לפי סעיף זה באות להוסיף על סמכותה כרשות תימרור מקומית לפי פקודה זו.
77ג. (א) רשות מקומית תנהל קרן שתקבוליה יהיו כספי הקנסות אשר ייגבו בשל הפרת חוקי העזר והסדרי התנועה שנקבעו לפי סעיף 77ב (בסעיף זה – הקרן).
(ב) כספי הקרן ישמשו לשם צמצום זיהום האוויר הנובע מתחבורה, ובלבד שמחציתם תשמש אך ורק לשם עידוד השימוש בשירותי תחבורה ציבורית וברכב נקי, בין השאר על ידי הקמה ושיפור של תשתיות לשירותי תחבורה ציבורית ולרכב נקי ברשות המקומית, מתן הנחות למשתמשים בשירותי התחבורה הציבורית בתחומה או למטרת החזר הלוואה שנטלה הרשות למימון אחד מאלה.
(ג) הקרן תנוהל בידי גזבר הרשות המקומית וכספיה יוחזקו בחשבון בנק נפרד המיועד אך ורק לכספי הקרן; הקרן תנוהל באופן שיאפשר מעקב אחר תקבוליה ואחר ההוצאות שהוצאו למטרות השונות.
(ד) כספי הקרן וזכותה של הרשות המקומית לקבל כספים כאמור לא יהיו ניתנים לשעבוד; ואולם כספי הקרן המוחזקים בחשבון הבנק יהיו ניתנים לשעבוד לטובת מי שהרשות המקומית התקשרה עמו כדין בהסכם להקמה או לשיפור של תשתיות לשירותי תחבורה ציבורית ולרכב נקי בתחומה או לביצוע עבודה מסוימת במסגרת תכנון, הקמה, רכישה או הרחבה של תשתית כאמור או למימון כל אחד מאלה (בסעיף זה – התקשרות לביצוע תשתיות); בסעיף קטן זה, "שעבוד" – לרבות המחאה על דרך השעבוד והקיזוז.
(ה) כספי הקרן וזכותה של הרשות המקומית לקבל כספים כאמור לא יהיו ניתנים לעיקול; ואולם כספי הקרן המוחזקים בחשבון הבנק יהיו ניתנים לעיקול אם העיקול הוטל בידי מי שהרשות המקומית התקשרה עמו כדין בהתקשרות לביצוע תשתיות, בשל אי-תשלום כספים לפי התקשרות כאמור.
77ד. (א) על אף האמור בכל דין, ראש רשות מקומית רשאי להסמיך פקחים, מבין עובדיה של הרשות המקומית, לעניין חוקי עזר והסדרי תנועה שנקבעו לפי סעיף 77ב.
(ב) לא ימונה פקח כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם כן –
(1) משטרת ישראל הודיעה, בתוך חודשיים מפנייתו של ראש הרשות המקומית אליה, כי אין לה התנגדות למינויו מטעמים של שלום הציבור או ביטחון המדינה, לרבות בשל עברו הפלילי;
(2) הוא עמד בתנאי כשירות וכן עבר הכשרה מתאימה בתחום חוקי העזר שהוא יופקד על אכיפתם ובתחום הסמכויות המסורות לו, ככל שהורה המנהל הכללי של משרד הפנים, בהסכמת ראש אגף התנועה במטרה הארצי של משטרת ישראל.
(ג) הודעה על מינוי פקחים לפי סעיף זה תפורסם ברשומות.
(ד) פקח מוסמך לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף זה, אלא בעת מילוי תפקידו, כשהוא לובש מדי פקח בצבע ובצורה שנקבעו לעניין זה על ידי ראש הרשות המקומית, ובלבד שלא יהיה בהם כדי להטעות כנחזים להיות מדי משטרה, הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו ויש בידו תעודה חתומה על ידי ראש הרשות המקומית, המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, אותה יראה על פי דרישה.
(ה) אדם חייב לציית להוראות פקח שניתנו מכוח סמכויותיו כדין לפי סעיף זה.
(ו) היה לפקח יסוד סביר להניח כי תנועת כלי רכב אסורה או מוגבלת לפי חוקי עזר או הסדרי תנועה שנקבעו לפי סעיף 77ב, רשאי הוא למנוע כניסת רכב לאזור שבו חלים איסור או הגבלה כאמור, להורות לנוהג ברכב לפנותו מאזור כאמור או לעכב רכב, ובלבד שהודיע לנוהג ברכב את העילה שבשלה פעל כאמור.
(ז) עיכב פקח רכב, רשאי הוא לדרוש מהנוהג ברכב למסור לו את שמו ומענו, ולהציג לפניו את תעודת הזהות שלו או תעודה רשמית אחרת המעידה על זהותו שהוא חייב לשאתה על פי דין, וכן את רישיון הרכב.
(ח) סירב הנוהג ברכב למלא אחר הוראת פקח שניתנה לו כדין, רשאי הפקח לגרום לפינוי הרכב.
77ה. הוקם איגוד ערים או הוקמה בחוק רשות ציבורית אחרת, יהיו להם כל הסמכויות והתפקידים של כל אחת מהרשויות המקומיות שבתחומם, בעניינים הקשורים לסמכויותיהם ולתפקידיהם וכל אחת מהרשויות המקומיות האמורות תהיה משוחררת מחובותיה לגבי כל אחד מהעניינים האמורים ולא יהיו נתונות לה הסמכויות והתפקידים שהיו בידה, על פי סעיפים 77א עד 77ד, בעניינים אלה, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בצו המקים את איגוד הערים או לפי החוק המקים את הרשות הציבורית האמורה.